<h1>פסקי הרי"ד — נדרים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[נדרים ח' ע"א] אמ' רב גידל מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנ' [תהלים קי"ט] נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, והלא מושבע מהר סיני הוא, אלא קמ"ל כיון דלזרוזי נפשיה קא מיכוין שפיר דמי. ואמ' רב גידל אמ' רב האומ' אשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי יש', והלא מושבע מהר סיני הוא, פי' ואע"ג דתנן [ט"ז ע"א] הנדרים חלים על דבר מצוה, דוקא כשאוסר המצוה עליו, אבל לקיים את המצוה לא מצינו, ולבטל נמי דוקא כשאמ' בלשו' קונם דאסר חפצא עילויה, אבל זה שאמ' אשנה פרק זה הוי ידות נדרים דאסר נפשיה למיעבד דומיא דשבועה, ואין אדם יכול לאסור את עצמו בדבר שהוא מושבע כבר, מאי קמ"ל דאפילו זרוזי בעלמ' הינו קמייתא, הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משו' הכי חיילא שבועה עילויה.
